אישור צוואה נוטריונית ללא חתימה - לאחר פטירתה של המנוחה
כדי שצוואה תהיה תקפה, עלייה לעמוד במספר תנאים מהותיים רבים. לדוגמא, כשרות משפטית של המצווה לצוות, הבנת שפת מסמך הצוואה ועוד. בנוסף לתנאים אלה, החוק קובע גם תנאים טכניים וצורניים שעל הצוואה לעמוד בהם כדי לקבל מעמד חוקי. כאשר מדובר בצוואה נוטריונית, במסגרת תנאים צורניים אלה ניתן למנות את חתימת הנוטריון, ציון תאריך עריכת הצוואה, שינוי סעיף בצוואה לאחר שנחתמה ועוד. כל אלה הינם דוגמאות לפגמים צורניים בצוואה. בעבר, פגם מסוג זה היווה מחסום להכשרת צוואות. כיום, לאחר תיקון מספר 11 לחוק הירושה, בית המשפט רשאי לקיים צוואה שנפלו בה פגמים צורניים, אם נוכח לדעת כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי של המצווה.במקרה דנן דובר על אישה אשר החליטה לערוך צוואה אצל נוטריון. האישה, אשר הכירה את הנוטריון, קבעה להיפגש עימו לארוחת צהריים במסעדה. בפגישה, האישה העלתה בפני הנוטריון את רצונה, ובמקביל, הנוטריון כתב את הדברים על דף. לאחר שסיימו, הנוטריון ציין בפני האישה כי עליהם להשלים את הפעולות הנוטריוניות במשרדו כדי לתת תוקף לצוואה. לאחר שהשניים נפרדו, הנוטריון הגיע למשרדו, העתיק את הצוואה שכתב במסעדה לדף רשמי ותייק זאת בקלסר. מאחר ואף אחד לא יצר קשר עם הנוטריון, והיות ולא שולם לו שכר טרחה, האחרון הפסיק לטפל בצוואה והיא נותרה ללא אישור נוטריוני.
לאחר 5 שנים, וכשנה לאחר פטירת האישה, פנה אחד מיורשיה של האישה לנוטריון בבקשה לאשר את הצוואה, וזאת, כאמור, לאחר פטירתה. הנוטריון אישר את הצוואה כפי שהתבקש. בקשה לקיום הצוואה הוגשה לבית המשפט, על ידי אחד היורשים, שאישר את הבקשה. יורש נוסף, אשר קופח בצוואה, הגיש לבית המשפט בקשה לפסול את הצוואה, בטענה כי הצוואה היא לא נשאה את חתימתה של האישה, לא צויין בצוואה תאריך, כמתבקש על פי החוק, והאישור הנוטריוני ניתן כשנה לאחר מותה של האישה ולא במועד עריכת הצוואה.
החלטת בית המשפט
בית המשפט נדרש לענות על השאלה הבאה: האם ניתן להכשיר צוואה הנגועה בפגמים צורניים?
סעיף 25 לחוק הירושה מעניק לבית המשפט סמכות כאמור. אם בית המשפט נוכח לדעת כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה, אזי ניתן להתגבר על הפגמים הצורניים שבה. מטרתן של הדרישות הצורניות הן, אמנם, להעיד על רצונו החופשי של המצווה, אך במידה ולבית המשפט ראיות אחרות המעידות על רצונו החופשי של המצווה, אין באי מילוי דרישות אלה כדי לסכל את רצונו.
נשאלה השאלה - כיצד בית המשפט היה יכול לגלות האם הצוואה שיקפה את רצונה האמיתי של המנוחה?
הדרך היחידה בה בית המשפט היה יכול להתחקות אחר רצונה של המנוחה היה באמצעות שמיעת עדים. העד היחידי היה, כאמור, הנוטריון. משלא הוכח כי לנוטריון היה אינטרס כלשהו אשר היה עלול להטות את עדותו לטובת צד כלשהו, בית המשפט ייחס לעודות משקל רב. בנוסף, בית המשפט העיר כי מכיוון שהמנוחה החליטה לערוך את צוואתה אצל נוטריון, המוכר כרשות על פי החוק, ניתן להצביע על כוונתה של המנוחה לצוות את רכושה, כנאמר בצוואה. "ניתן לראות כי בית המשפט יכול לרפא פגמים צורניים בצוואה, כאשר ישנן הוכחות המעידות על כוונת המצווה לצוות את רכושו, כפי שמתואר בצוואתו", נכתב בפסק הדין.