הוראה בצוואה נוטריונית לטובת אדם אשר נכח במעמד עריכת המסמך
מתוקף תפקידו, נוטריון מוסמך לערוך, לאשר ולאמת מסמכים. עם זאת, החוק מגביל את סמכותו של נוטריון לערוך צוואה, כאשר יש לו עניין בצוואה. סעיף 35 לחוק הירושה מגדיר זאת בשפה פשוטה: "הוראות צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה, או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה". הרציונאל מאחורי הוראה זו הינו הצורך למנוע מצב של מרמה, ניגוד עניינים והשפעה בלתי הוגנת מצד אנשים אשר השתתפו בעריכת הצוואה על המצווה.העובדות
במקרה דנן, מדובר בצוואה שנעשתה בפני נוטריון, ובמסגרתה ציוותה המנוחה את רכושה בחלקים שווים לשני ילדיה. הנוטריון, אשר ערך את הצוואה, היה בעלה של אחת היורשות. אי לכך, ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הגיש התנגדות למימוש החלק בצוואה אשר העניק לאשת הנוטריון רכוש, בטענה כי הדבר היה מנוגד לסעיף 35, הנזכר לעיל.
בית המשפט נדרש אפוא להכריע בשתי שאלות עיקריות: האחת, האם יש לראות בפעולותיו של הנוטריון, כמי שמעורב בעריכת צוואה, כמשמעותו בסעיף 35, והשנייה, במידה והתשובה לשאלה הראשונה חיובית והציווי המעניק לאשת הנוטריון בטל, היא, האם החלק שבוטל צריך להינתן כולו לנהנה השני של הצוואה, או שמא יזכה רק במחצית הרכוש, והשאר יחולק לכל יורשיה של המנוחה הזכאים על פי הדין לחלק מהצוואה?
החלטת בית המשפט
בית המשפט עשה הבחנה בין פעולתו של הנוטריון כ"רשות" המוסמכת לערוך צוואה, לבין מעמדו של הנוטריון כחלק ממשפחתה של המצווה (אשר היה עלול לכאורה להשפיע בצורה זו או אחרת על תוכן הצוואה). השופט הדגיש כי לא היה צורך להביא בפניו ראיה כי אכן הייתה השפעה בלתי הוגנת על המצווה, אלא היה על היועמ"ש להוכיח כי לנוטריון היה אינטרס כלשהו בצוואה, כגון קשר משפחתי לאדם הנהנה מהצוואה.
בית המשפט קבע כי מכיוון שהנוטריון הינו קרוב משפחה של המצווה, עריכת הצוואה על ידיו לא הייתה "פעולה טכנית גרידא". נקבע כי היה צריך להסתכל על ביצוע הפעולה הנוטריונית כחלק בעריכת הצוואה. במילים אחרות, מאחר ואישתו של הנוטריון הייתה בין הנהנים מהצוואה, דינן של ההוראות לטובתה להתבטל.
ביטול חלק בצוואה אינו גורר בהכרח את ביטול הצוואה כולה, שכן סעיף 38(ב) לחוק הירושה מגדיר זאת בפירוש, אך מציין כי במידה והחלק המבוטל קשור בקשר הדוק לשאר חלקי הצוואה, בצורה שלא ניתן לקיים את הצוואה ללא החלק המבוטל, יבטל בית המשפט את הצוואה כולה. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי היה ניתן להפריד את ההוראה המדוברת מבלי לפגוע בכשרותה וקבילותה של שאר הצוואה.
לעניין גורלו של החלק שבוטל בצוואה, בית המשפט קבע כי מכיוון שהיה מדובר בירושה על פי צוואה ולא ירושה על פי דין (ירושה על פי דין משמעותה חלוקת רכוש המנוח כפי שנקבע בחוק כברירת מחדל), יש לראות בחלק הבטל כשייך לשאר היורשים על פי הצוואה, ומכיוון שהיורש היחידי החוקי על פי הצוואה הוא האח השני, הרכוש בחלק המבוטל צווה לו.