כשירות לערוך צוואה נוטריונית
כאשר נוטריון מתבקש לערוך צוואה נוטריונית, עליו לוודא מספר עובדות טרם אישורה. הדבר הראשון, והחשוב ביותר, הוא כי המצווה כשיר מבחינה רפואית-משפטית וצלילותו הקוגניטיבית מאפשרת לו לערוך צוואה. הנוטריון נדרש אפוא לבחון האם המצווה מודע לסביבתו ולמשמעות עריכת הצוואה. על מנת לוודא סוגיה זו, על הנוטריון לשאול את המצווה שאלות אשר יעידו על גמירות דעתו של האחרון ועל שפיותו.החוק אף מטיל על הנוטריון חובה, כאשר המצווה מאושפז או מרותק למיטה, להביא אישור מרופא כי המצווה אכן כשיר לכתוב צוואה. לאחר שהנוטריון מוודא כי המצווה כשיר לצוות (דהיינו, הוכחה בפניו כשרות משפטית) עליו לוודא כי הצוואה תערך בשפה המובנת לאחרון (וזאת על מנת למנוע מצב שבו המצווה חותם על הצוואה, כאשר אינו מסוגל להבין את הוראותיה). לבסוף, על מנת שהוראה בצוואה המזכה יורש תהיה תקפה, אסור על אותו יורש להימצא עם המצווה באותו חדר, עת עריכת הצוואה, כנאמר בסעיף 35 לחוק הירושה.
מדובר באישה קשישה בת 98, אשר החליטה לערוך צוואה אצל נוטריון. אל משרד הנוטריון הגיעו האישה ונכדתה, לה החליטה האישה להוריש את כל רכושה. במהלך עריכת הצוואה, כאשר הנוטריון נוכח לדעת כי האישה מעוניינת להוריש את כל רכושה לנכדתה בלבד, שאל את האישה מה לגבי בנה. ששמעה זאת האישה, לקחה דף ועט, וכתבה ברוסית את המילים "אין לי בן. הוא לא מקבל כלום". הצוואה עצמה נכתבה בשפה העברית.
הבן, אשר נושל מצוואתו אימו, הגיש לבית המשפט בקשה להכריז על ביטול הצוואה, בהסתמך על הטענות הבאות:
1. האישה מעולם לא כתבה והבינה את השפה העברית, ועל כן לא ידעה את תוכן הצוואה, עת שחתמה עליה.
2. לנוכח גילה המופלג של האישה והעובדה כי היא סבלהמסניליות, פחדים ואובדן זיכרון, היא לא הייתה יכולה להבין את משמעות מעשיה, ומכיוון שכך, הצוואה לא נעשתה לפי רצונה האמיתי. עקב מצבה של האישה, הייתה מוטלת על הנוטריון החובה להמציא אישור מרופא המעיד על מצבה הרפואי של האישה ועל כשירותה לרשת.
3. הצוואה אינה תקפה, שכן נוכחותה של הנכדה במעמד עריכת הצוואה אסור על פי סעיף 35 לחוק הירושה.
החלטת בית המשפט
בית המשפט בחן את נסיבות המקרה, לרבות הראיות אשר הוצגו בפניו ובראש ובראשונה עדויות הצדדים. כמו כן, בית המשפט ייחס משקל רב גם לעדותו של הנוטריון בפניו. בסופו של היום, נקבע כי דין התביעה לביטול הצוואה להידחות. בית המשפט קבע כאמור על בסיס מספר שיקולים:
1. הן סעיף 22 לחוק הירושה והן תקנה 7(ב) לתקנות הנוטריונים קובעים בבירור כי עורך הצוואה מחוייב לקרוא למצווה, עת שהצוואה ערוכה בלשון שהמצווה אינו מבין, את הוראות הצוואה בלשון אותה הוא מבין. לפי עדויות שנשמעו בביהמ"ש, הנכדה הצליחה להוכיח כי האישה ידעה את השפה העברית, ולכן פסל בהמ"ש טענה זו.
2. מכיוון שהאישה לא אושפזה או הייתה מרותקת למיטה בזמן עריכת הצוואה, נקבע כי לא הייתה חובה באישור רפואי על מצבה. אי לכך, נקבע כי עדותו של הנוטריון, אשר העיד כי האישה הייתה צלולה, הייתה חזקה מספיק.
3. נוכחותה של הנכדה בזמן עריכת הצוואה, כשלעצמה, לא הייתה עילה לביטול אוטומטי של הצוואה, והדבר תלוי בנסיבות המקרה. מכיוון שנוכחותה של הנכדה בחדר היה פסיבי לחלוטין, וכן משום שהנוטריון ווידא כי האישה לא הייתה מושפעת על ידי שום גורם חיצוני פרט לדעתה, לא היה בכך כדי לפסול את הצוואה.